<h1>הרוקח סימן ר"ג</h1>
<h2>דף כו:</h2>
ותנן בפ' ראוהו כל השופרות כשירין חוץ משל פרה מיהו מצוה בשל איל כדאמר בפ"א דראש השנה (דף ט"ז) למה תוקעין בשופר של איל כדי שיזכור עקידת יצחק. וקיימא לן כר' יהודה דאמר בר"ה בשל זכרים כפופים דכמה דכייף איניש טפי עדיף. בפסיקת' אמר ר' תחליפא קיסריא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר הקב"ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה. בשו"ט במזמור פ"א תקעו בחדש שופר רבנן אמרין חדשו מעשיכם ואני מכפר כל עונותיכם. נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אמר ר' ברכיה בר' אבא ואמרי לה ר' ברכיה בשם ר' אבא חדשו מעשיכם מה השופר הזה תוקע מזה ומוציא מזה כך כביכול כל הקטיגורי' אערבב אם יקטרגו אני מכניס בזו ומוציא בזו.
<h2>דף כז:</h2>
צפהו זהב במקום הנחת פה פסול. מבחוץ אם קולו נשתנה פסול אם לאו כשר. ארוך וקצרו כשר. גרדו והעמידו על גלדו כשר קדחו בזכרותו כשר. ירושלמי הכין תוקעין בעין טב.
שופר צריך שיהא שלם למצוה כדאמרינן בפסיק' רבתי בפרשת הרנינו ילמדנו רבינו שופר שניקב וסתמו מהו שיהא כשר לתקוע בו כך שנו רבותינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר מה טעם דכתיב (זכריה ט') וה' אלהים בשופר יתקע מה שופרו של הקב"ה שלם אף שופר של ראש השנה יהא שלם למה שבראש השנה הם נגאלים ממלאך המות א"ר עקיבא בעל מום כשר לתקוע בראש השנה כדי שידין אותם הקב"ה ברחמים ויזכור אותם ה' בקול שופר. שופר שנסדק ודבקו פסול. ותניא נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה אמר רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נראה סדק על פני כולו לארכו אעפ"י שלא נשתייר שיעור תקיעה כשר רק שלא ידבקנן בדבק יחד דהוה ליה דבק שאינו מינו ופסול אבל לא דובקו כשר אבל אם נסדק לרוחבו סביב אם נשאר טפח ומשהו כשר דבמקום הסדק כאלו נחתך לגמרי דדמי להא דאמרי' בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) פסוקת הגרגרת ברובה אבל נסדקה לארכו אמר רב אפילו לא נשתייר בה אלא חוליה אחת למעלה וחוליא אחת למטה כשרה. ובמסכת נדה בפרק המפלת (דף כ"ו) משמע דשופר שיעורו טפח. וכן בירושלמי שופר שנסדק לארכו ודבקו פסול מפני הדבק כדאמרינן בירושלמי שופר שנסדק למה נצרכא לר' נתן ונר' שדבקו שלא במינו שברי שופרות עוד היא דר' נתן פי' שנראה כב' שופרות אבל לא דבקו כשר הוסיף עליו כל שהוא קיימא לן כרבי נתן במינו כשר. אר"י והוא שנשתיי' רובו אז במינו כשר אבל שלא במינו אפי' נשתייר רובו פסול. ירושלמי ניקב וסתמו ר"נ או' במינו כשר שלא במינו פסול. ר' חייא בשם ר' יוחנן כיני מתניתא אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. ר' זעירא בר זמינא והוא שסתמו הא לא סתמו כשר. והא דתניא סתמו שלא במינו אם מעכב התקיעה פסול ואם לאו כשר.
אבל קבלתי מאמ"ו הרב ר' יב"ק שקיבל מרבינו שמריה נסדק פסול אפי' דבקו בחמימות האש או סתמו בחמימות המים בלא דבק פסול והיינו דאמרינן בברייתא בירושלמי למי נצרכו לר' נתן פי' דאמר הוסיף עליו במינו כשר הכא שמדביק בחימום הסדק שנראה כב' שופרות אבל ניקב אם לא סתמו כשר כדאיתא בירושלמי, אבל לי נראה דכשר וברייתא דנסדק פסול זהו כל האורך דקיימא לן לחומרא בתרין לשני דר' יוחנן אם סתמו שלא במינו מעכב את התקיעה פסול נראה היינו לתנא קמא דר' נתן אבל קיימא לן כר' נתן דמכשיר במינו אפי' מעכב את התקיעה.
כל הקולות כשירין בשופר בין דק בין עבה בין צרור לשון יובש. ושיעור השופר טפח כדמשמע בפרק המפלת (דף כ"ו) במס' נדה.
בפ' ראוהו התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואוקמיה רב הונא באותן העומדין על שפת הבור אבל העומדין בבור יצאו.
<h2>דף כט.</h2>
אמר ר"ז לשמעיה איכוין ותקע לי דמשמע נמי דבעי כוונה והא דתנן היה עובר אחורי בה"כ או היה ביתו סמוך לבה"כ ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא. ומשני בשליח ציבור דדעתיה אכולי עלמא.
<h2>דף כט:</h2>
בפרק י"ט ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ורבנן גזרו משום דרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה והיינו טעם דלולב ודמגילה.
<h2>דף לב.</h2>
אין פוחתין מי' מלכיות מי' שופרות לוי אמר כנגד י' הילולי' שבסוף תהלים רב יוסף אמר כנגד י' הדברות ר"י אמר כנגד י' מאמרו' שבהם נברא העולם. ירושלמי אין פוחתין מי' מלכיות כנגד י' הילולי' שאמר דוד הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. מי' זכרונות כנגד י' וידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו נא ונוכחה. מי' שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר וקיימא לן כר"י בן נורי דאמר אם אמר שלש מכולם יצא וקיימא לן מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא לכך במלכיות או' בסיומן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ובפסוקי זכרונות ט' ובסוף מסיים וזכרתי להם ברית ראשונים. ובפסוקי שופרות ט' ומסיים וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות.
<h2>דף לב:</h2>
עיר שאין בה שופר לא יצא חוץ לתחום אחריו ואפי' הביאו גוי אין תוקעין בו. דתנן שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחו' ואין עולין אחריו על האילן ואין חותכין אותו בדבר שהוא משום שבות כמגל ולא בדבר שהוא בלא תעשה כסכין ואין נותנין בו מימי רגלים מפני הכבוד אבל נותן בתוכו מים או יין לצחצחו.
<h2>דף לג:</h2>
וצריך לתקוע בעמידה ואם ישב כשר והתוקע מברך יום ראשון ב' לשמוע קול שופר ושהחיינו ויום ב' מברך לשמוע קול שופר וכן בקידוש על היין לילה ראשונה אשר בחר בנו מקדש ישראל ושהחיינו אבל לילה שנייה קידוש ולא זמן ומה שאומר זמן בר"ה משום דקיימא לן בעירובין בפרק בכל מערבין (מ' ע"ב) והילכתא אומר זמן בר"ה ובי"כ והלכתא זמן אומרו אפי' בשוק.
<h2>דף לד:</h2>
בפ' בתרא דר"ה (דף ל"ג) מי שבירך פי' מי שהתפלל ואח"כ נזדמן לו שופר תניא כשהן שומעין שומעין על סדר הברכות. בד"א בציבור אבל ביחיד שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו. יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו. שתי עיירות באחת תוקעין ובא' מברכין הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכי' אע"ג דשופר ספק באותה העיר ובאותה העיר ודאי מברכין. רב פפא ב"ש כד הוה מצלי ביחיד א"ל לשמעיה כי נהירנא תקע לי א"ל רבא לא אמר אלא בחבר עיר.
<h2>דף לה.</h2>
וקיימא לן בשילהי מס' ראש השנה אמר ר"א לעולם יסדר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל ומסתברא מילתא דר"א בברכות דר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל של שאר ימות השנה לא צריך וקיימא לן ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן כר"ג בברכות של ר"ה ויו"כ ומשמע בירושלמי שצריך לשמוע כל התפלה מפי שליח ציבור ולכוין דעתו. רב הונא רבה דציפרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתות. ר' זעירא ורב חסדאי הוו יתבין תמן בתקיעת' מן דצלון צלותיהון קם ליה רב חסדאי מצלי א"ל רב זעירא ולא מצלינן א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתון מערבי לתמן אמרין משום ר"י הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא כוונית הוינא נפיק ידי חובתי ר' דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא בראש התפלה. אמר ר' תנחו' בר ירמיה מתנתא כן אמרה סדר ברכות אומר אבות גבורות וקדושת השם וקיימא לן כר"א או' גבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום וזכרונות ושופרות עבודה והודאה וברכת כהנים.
